לספרד קשר ישיר וארוך שנים ליהדות. יהודים התיישבו בספרד מאז המאה התשיעית ועד לגירוש ספרד ב 1492 ואף אחר כך. תקופת תור הזהב הוא כינוי לתקופת שגשוג ופריחה של תרבות יהודי ספרד תחת השלטון המוסלמי בספרד מהמאה התשיעית ועד המאה השלוש עשרה. למעשה היו שלוש תקופות של שגשוג תרבותי יהודי נפרדות שנקטעו על ידי דיכוי אנטי יהודי על ידי שושלות השלטון. הקמינו דה סנטיאגו היה עמוד השדרה של הגעתם והתיישבותם של היהודים באל בירזו במשך 400 שנה. הם הגיעו לליאון החל  מהמאה העשירית והתיישבו במחזו ביירזו במאה ה12, שם הם יצרו קהילות בווילפראנקה, פונפרדה, קקבלה ובעיקר במביברה. האלג'מה של פונפרדה הייתה החשובה ביותר

וידוע כי דרך המיסים ששילמו רובם עסקו במסחר.
 

היסטוריונים וחוקרי "מורשת ספרד" מציינים כי מביברה הייתה ישוב יהודי חשוב. אחד משרידי המקום הוא בית הכנסת היהודי אשר הפך לכנסיית סן פדרו אפוסטול, אשר נלקח מהקהילה היהודית בשנת 1490 והפך למקדש נוצרי. בשנת 1934 הוא נשרף ואיבד חלק מהארכיטקטורה המקורית שלו, אך חלק מהמרתף עדיין נשמר, במקום הייתה האמבט או המקווה, חלל אופייני שהופך את המקדש הזה ליחיד באזור ביירזו שבו נשמר מקווה
 

העיר אסטלה שבמחוז נווארה משכה אליה רבים מיהודי ספרד במאה ה 12, ובינהם המשורר משה בן עזרא. הישוב נהרס בחלקו עם הפלישה הצרפתית בשנת 1328 ושוקם לאחר שנים רבות. יהודים רבים עסקו בחכירת מיסים והיו בעלי מעמד בחצר המלוכה של ארגון וקסטיליה. בשנת 1492 פתחה העיר שעריה בפני גולים מקסטיליה שגורשו מבתיהם (גירוש ספרד), אך ב 1498 פקד אותה גורל דומה כמו בכל אזורי נווארה וספרד כולה
לאורך הדרך ניתן להבחין בשרידי אבנים עם כתובות בעברית, לטינית וערבית, בתי כנסת שהפכו לכנסיות, רחובות ושכונות יהודיות

שסמטאותיהם טומנות סודות מהעבר

 
דרך המוזרבה אשר מתחילה בעיר אלמירה וחוצה את גרנדה וקורדובה עוברת דרך מחוזות בעלי זיקה ישירה וחזקה להיסטוריה של תור הזהב. זוהי תרבות מיוחדת ועשירה אשר מיזגה את היהודות עם התרבות הערבית שבה צמחה, "אל אנדלוס" כך היא נקראה. יהודי אל-אנדלוס פיתחו ענפים רבים ביהדות שלא נודעו בשאר קהילות ישראל. מלבד עיסוקם בתורה ובתלמוד, חיברו יהודי ספרד המוסלמית שירי קודש ושירי חול, ספרי דקדוק ומילונים, חיבורי הגות וספרות, ואף עסקו ברפואה ובמדעים. הם הצליחו ליצור איזון נפלא בין קודש וחול, ומעורבותם העמוקה בתרבות הלא יהודית ובענייני המדינה לא טשטשה את זהותם היהודית. במשך מאתיים שנה, מ-950 ועד 1148, שמרה יהדות ספרד, שמרכזה היה באנדלוסיה, על רמה תרבותית גבוהה. הדרך המוזרבית עשירה בשרידי תרבות זו, ארמון גרנדה המציג את מזרקת האריות של שמואל הנגיד, קורדובה ביתו ומרכז פועלו של הרמבם,ככר יהודה הלוי בקורדובה, ככר טבריה  שכונות היהודים ועוד ציוני דרך בהיסטוריה העשירה של יהודי ספרד

הקמינו דה סנטיאגו הוא דרך נפלאה להתחבר גם למורשת יהדות ספרד שחיה ושגשגה על בספרד עד לגירוש היהודים ב 1492 ואף אחר כך כאנוסים
.